שאר הגזרות נקראות גזרות ״נחות״, מלשון מנוחה. הכוונה היא שאחת מאותיות השורש היא אות אהו״י - כלומר אחת מאותיות אל״ף, ה׳, ו׳, או יו״ד (=אהו״י). לדוגמה: בשורש יש״ב, האות הראשונה היא אות אהו״י, או בשורש קו״מ, האות השנייה היא אות אהו״י.
אז לסיכום ביניים נקבע כלל אצבע: גזרה נחה היא גזרה שאחת מאותיות השורש שלה היא אות אהו״י. כעת נחלק את הגזרות לפי המיקום של האות אהו״י בשורש.
בגזרת נפי״ו, אות השורש הראשונה היא יו״ד או ו׳, וכך גם נכתוב את השורשים: י/ור״ד, י/ול״ד, י/וצ״א, י/וד״ע.
נזהה פעלים ושמות גזרה לפי תחילית הו/מו/יו/נו במילה!
הוריד = יר״ד, הודעה = יד״ע, נותר = ית״ר, מוכיחים = יכ״ח.
בגזרת נעו״י, אות השורש השנייה היא יו״ד או ו׳, וכך גם נכתוב את השורשים: רי/ו״צ, שי/ו״ב, בי/ו״א, קי/ו״מ, כי/ו״נ.
בגזרת נל״א, אות השורש האחרונה היא אל״ף, וכך גם נכתוב את השורשים בגזרה: מצ״א, רפ״א, קר״א, קפ״א, בר״א.
בגזרה זו נבחין בחמישה פעלים שבהם האות השורשית אל״ף, תופיע כאות יו״ד: קרוי = קר״א, סמוי= סמ״א, מצוי = מצ״א, חבוי = חב״א, נשוי = נש״א. נזכור לפי ראשי התיבות: קס״מ ח״נ.
בגזרת נלי״ה, אות השורש האחרונה היא יו״ד או ה׳, וכך גם נכתוב את השורשים בגזרה: פנ״י/ה, רצ״י/ה, שנ״י/ה, צפ״י/ה, חז״י/ה.
בפעלים מגזרה זו לרוב תופיע האות ה׳ בצורה עבר נסתר, ואילו בשמות לרוב תופיע האות יו״ד.
דוגמה: החזאי (שם עצם, שורש חז״י) חזה (פועל בעבר נסתר, שורש חז״ה) חורף קשה בארץ, ובכך גרם לכולם לחכות למהדורת התחזית (שם עצם, שורש חז״י).
פרסום תגובה (לא תשובה לשאלה)